בשנים האחרונות, הדיון על שימוש בסמים הגיע לכל פינה בשיח הציבורי בישראל.
ניתן לראות שינוי משמעותי בתפיסה הבסיסית על שימוש בסמים.
אם פעם היה ניתן להגיד בבירור שסמים, באופן כולל, הם דבר רע, נראה שהשיח החל להשתנות, ביחס לסמים קלים.
לגליזציה היא מילה שכיום קשה לפספס בשיח הישראלי – ברשתות החברתיות, בטלוויזיה, בפוליטיקה, בשיחות עם חברים, ממש בכל מקום.
השיח הזה, משנה את התפיסה ביחס לשימוש בסמים קלים, כדוגמת חשיש ומריחואנה, ומחפש את ההיתר לשימוש בהם, כשמפלגות מסוימות משתמשות בהיתר זה, כניסיון למשוך אליהם בוחרים.
מנגד, ניתן לראות שאל מול התופעה הזאת, ישנה תופעה נגדית שאף היא הולכת ומתרחבת, והיא המלחמה בסמים בתוך הצבא. מספרי החיילים שנתפסים על שימוש בסמים בזמן פעילות צבאית או שהות בבסיס, עלה משמעותית מאז 2016. מספר כתבי האישום שהוגשו כנגד חיילים שהשתמשו בסמים, כמעט והכפילו את עצמם. יחידת מצ”ח, משקיעה לאחרונה רבות דווקא במלחמה בסמים, כשהיא מפעילה כוחות וכלים רבים נגד תופעה זו בתוך הצבא.
אזרח מול חייל
שימוש וסחר בסמים היא עבירת על החוק. לא משנה באיזה מסגרת אתה נמצא, השימוש הוא אסור בתכלית האיסור. אומנם ניתן לראות שהתפשטות המלחמה בסמים בתוך גוף הצבא, גרמה לכך שעבירה על חוק זה בצבא, הרבה יותר חמורה מאזרח רגיל וגוררת עונשים חמורים יותר. דווקא בגלל שעל החייל יש אחריות גדולה לביטחון כלל אזרחי ישראל, העונשים עליו גדולים יותר מעל אזרח רגיל.
העונשים
במסגרת הגוף הצבאי, כל חייל שנתפס על עבירת סמים בתוך הצבא, לא יוכל להתקדם יותר מעבר לדרגה בה הוא נמצא. יותר מזה, ייתכן מאוד שהחיילים הנתפסים יקבלו הורדה בדרגה, תלוי בדרגתם הנוכחית ובחומרת מעשיהם. העונש כאן יכול להגיע עד סילוק מהצבא לגמרי.
בנוסף, כל חייל, בין קרבי בין מילואים, שייתפס על שכר או שימוש בסמים בצבא, ככל הנראה צפוי להיכנס לכלא. אם העבירה קלה, אז תקופת המאסר בפועל תהיה קצרה. ככל שהעבירה חמורה יותר, כך העונש חמור יותר.
מעבר לעונשים שבתוך הצבא- על כל חייל שנתפס על שימוש או סחר בסמים, יפתח תיק פלילי במשטרה, דבר שישפיע על העבריין לא רק בתקופת שירותו הצבאי, אלא גם באזרחות. גם כאן, חומרת העבירה משפיעה על התקופה בה הרישום הפלילי יהיה פתוח. ככל שהעבירה יותר קלה, התיק יישאר פתוח לתקופה קצרה יותר, כשהמינימום זה חמש שנים.
שיח ציבורי או שיח צבאי
ניתן לראות שדווקא כשהשיח הציבורי הולך לקראת מתן אישור לשימוש בסמים קלים, כשהמשטרה מעלימה עין רבות בנושא, הצבא מחליט להחמיר את הנהלים ועוצר חיילים רבים בעוון עבירות דומות, רק בתוך הצבא וכאמור מחמיר בעונשיהם בצורה חד משמעית. ניתן להגיד, בהגיון רב, שהמלחמה נגד שימוש בסמים, דווקא בתוך הצבא, מסגרת שמחנכת ומאמנת את אנשי ההגנה על המדינה, היא מלחמה ראויה ונכונה. אמנם אל מול השיח הציבורי שתופץ תאוצה רבה, האם ניתן לצפות מהחיילים לנהוג אחרת, לפחות למשך תקופתם במסגרת הצבאית?
סיפורו של ניב
לאחרונה התפרסמה כתבת מחקר בתוכנית עובדה (ערוצי קשת, ישראל, 1993 ועד היום), בה נחשף סיפורו של החייל ניב לובטון, שלפני כשנה מצ”ח הכריחו אותו, בלחצים עצומים, להסגיר את חבריו לפלוגה שנחשדו בשימוש בסמים. הסיפור הזה מעלה את הבעיות הנוספות שנוצרו דרך המלחמה בסחר בסמים בצבא שעלה כמה מדרגות בשנים האחרונות. התוכנית מתארת את הלחצים העצומים שהופעלו על כתפיו הצעירות של ניב, שהיה לוחם אהוב מאוד על חבריו, שסמכו עליו בעיניים עצומות שיגן עליהם בקרב בעת הצורך. הרי הצבא גדל על סולם ערכים של רעות, נתינה והקרבה. צה”ל מנסה ליצור חבורה אחידה של לוחמים שיפעלו יחד, כצוות, ודרך האהבה והאחדות הזאת יוכלו להשיג תוצאות אדירות בשדה הקרב. על זה צה”ל מתהדר מאז ומתמיד ועל כך נשען רוב כוחו. המקרה של לובטון מראה את הפער הגדול שמתקיים בין הרצון של מצ”ח ללכת עד הסוף במלחמה נגד הסמים בצבא, אל מול האחדות שהוא מקדש בין חייליו. ניב לובטון לא עמד בלחץ ובפער הזה, והתאבד בסופו של דבר.
שימור ערכים
צה”ל צריך להמשיך לקדש את ערכיו, הן בזירת הקרב ואחוות הלוחמים, והן בזירת הלחימה בסמים. אמנם, לצד קידוש הערכים עליהם צה”ל בנוי, צריך לקחת בחשבון את הבלבול הגדול שעובר על נער ממוצע. כי גיל 18, בו רוב החיילים מתגייסים לצבא, הוא גיל בעייתי מאוד, שכן זהו גיל שמסמל את הפיכתך מילד לבוגר. מצד אחד מצפים ממך לאחריות גדולה, מצד שני אתה נכנס למסגרת שכופה עליך בלי הפסקה. הבלבול בגיל זה הוא גדול, בטח ובטח כשמתגייסים בו לצבא ומקבלים אחריות על נשק. בנוסף, השיח הציבורי העצום וקלות הראש שמייחסים לשימוש בסמים קלים כיום בחברה – עלולים להכניס את החייל לפינה שהוא לא יוכל לצאת ממנה. הצבא לא רוצה לגרום לעוד מקרים נוראיים, כמו המקרה של ניב לובטון, אבל האם דרכי האכיפה של מצ”ח, אל מול השיח הציבורי – לא לוקחים אותנו בדיוק לשם?
הילדים של כולנו
המלחמה בסמים בתוך הצבא היא דבר מבורך. אכן, על החיילים מופקדים ביטחונם של כלל המדינה. אמנם אל מו השיח הציבורי ואל מול ערכי הצבא הנוספים, מצ”ח צריכה לחשוב על דרך הגיונית לאכיפה מרבית של התופעה. כי בסופו של דבר, מדובר בנערים צעירים שמקבל נשק לידם ואחריות בלתי נתפסת- אבל עדיין, כמו שכולם אוהבים לקרוא להם – הם הילדים של כולנו. ואל מול המלחמה הגוברת בסמים, אל לנו לשכוח להתייחס אליהם ככאלה.