עריקות או חירות ?

במדינה בה שירים על מלחמה ועל "אחים לנשק" הפכו לביטוי לאומי- עריקות מקבלת משמעות כבדה.

עמנואל קאנט שטען:"כי האדם הוא אוטונומי באמצעות תבונתו.

תבונתו היא הסמכות העליונה ולא אף ציווי של אדם אחר" מתהפך בקברו כאשר מדברים על עריקות.

 

האם זה סקסי להיות עריק?

קודם לכן, על מנת שנוכל לשאול את השאלה "עריקות או חירות?" אחזור להתחלה ואנסה להגדיר מה זה אומר להיות עריק, מי הוא העריק והאם היות אדם עריק זה סמל סטטוס יוקרתי? הגדרה מילונית יכולה שלספק את קוראיי אך בבחינת העמקה יש לדון בפירוש הצבאי למושג עריקות.

 

קיבל את הסעיף

לפי ס’ 94 לחוק השיפוט הצבא “:חייל שנעדר משירותו בצבא, או מהמקום שהוא חייב כדין להימצא בו אותה שעה, דינו – מאסר שלוש שנים, אלא אם הוכח כי היה לו היתר או הצדק סביר אחר לכך” ; עבירה חמורה יותר היא עבירת העריקה, לפי ס’ 92 לחוק השיפוט הצבאי:”חייל שערק מן הצבא, דינו – מאסר חמש עשרה שנה. “עריקה” לעניין סעיף זה – העדר מן השירות בצבא מתוך כוונה שלא לחזור לצבא”.

 

הייתה חוקה ?

כאמור, קיימת הבנה לכול שכאשר אדם מגיע לגיל 18 מתגייס לצבא ונותן את חובתו למדינה. בתום הזמן הנדרש הוא מתחיל את חייו ומפסיק להיות רכוש של צה"ל, יש ברשותו את היכולת לבחור בעצמו ולנהל את חייו לפי ראות עינו. בהקשר זה הייתי רוצה לצלול אל קום המדינה. לחוקה המדומה שנחתמה בישראל בשנת- 1948.עליה מושתת הרעיון הדמוקרטי היהודי ישראלי.

שירות שלוש שנים או שלושים שנה ?

החוקה הינה מקבץ של ערכים אך הרעיון עליה מושתת החוקה בראש ובראשונה הינו עקרון החירות של הפרט. מחד הזכות חשובה אולם מאידך, כאשר היא עומדת אל מול זכות חשובה לא פחות מתרחשת תפנית והגבלה. במדינת ישראל בה תקציב הצבא מהווה כ- 18% מהתקציב הכללי של המדינה וקיימת חשיבות נעלה על שמירת האדמה. אדם שלא מתייצב לצו צבאי הופך להיות מעין פושע. מכאן עולה השאלה, האם צודק יהיה שיחוייב אדם גם לאחר שירותו הצבאי בשירות וחובת תרומה למדינה במחיר פגיעה בחירותו? התשובה היא כן.

 

עריק מילואים

קיים מושג שנקרא " עריק מילואים". פירושו, חייל מילואים הנעדר מן השירות, בהתאם לצו מילואים שנשלח אליו להתייצבות לחמישה ימים מילואים לפחות. מה שהופך אותו לעריק. חשוב לציין כי עריקות משירות המילואים היא לא נושא של מה בכך. זאת מהסיבה הפשוטה שאנשי המילואים הינם שכירים של המדינה. משכורתם מגיעה מכספי הציבור מה שמעלה את החשיבות ביעילותם ותפוקת עבודתם.

 

עושים כי צריך או שלא עושים בכלל

אנשי מילואים רבים משתפים כי כאשר מתייצבים הם אינם רואים סיבה לזימונם. יתרה מזאת הם טוענים כי השהייה בבסיס הייתה לא יותר מבזבוז זמן. הציפייה מאנשי המילואים בעלי הידע והניסיון , שיוכלו לתת מעצמם למען היחידה, הפלוגה וכל המשתמע מכך. אך בפועל מה שקורה אין חלוקה נכונה של העבודה ושל כמות אנשי המילואים , אשר מגיעים לבסיס. הבעיה שנוצרת היא שאותם חיילי מילואים מקריבים את זמנם ומשנים את אורח חייהם על מנת להתייצב ובסוף חשים תחושת תסכול , בזבוז זמן וחוסר משמעות. מכך נובע זילות בעבודה, חוסר מוטיבציה. ולבסוף גם עריקות.

 

פרדוקס עבירת החוק

במקרים שונים ניתן לומר כי העריקות מוצדקת ואף קיימות סיבות לגיטימיות להעבירה על חוק זה . לדוגמה מצב סוציו- אקונומי נמוך בבית שלא מאפשר גיוס, בעיות נפשיות שנגרמו בעקבות השירות הצבאי. כל זאת ועוד הינם צידוקים לגיטימיים .אך אינני רוצה לדון בשאלה הפילוסופית האם לגיטימי לעבור על החוק במקרים מסויימים. אלא, ברצוני להוביל לפתרון. שכן ,הדיון לדעתי הינו דיון מעשי. תפקידים שונים בצבא שהיו פעם חשובים מאבדים היום את ערכם בעקבות שינויים בעולם ובחיים בכלל. חשוב להסתכל ולהבין האם ניתן להעביר את השרביט בין חיילי המילואים לבין חיילי הסדיר , האם ניתן לצמצם את מערך המילואים ולזמנם רק אם יש צורך דוחק. משמע להבין את הכמות אל מול העלות.

 

צבא מקצועני ?

פתרון אחר שעלה בעקבות בעיית העריקות. הוא, הפיכת הצבא לצבא מקצועי. שאלה שמרחפת באוויר כבר כמה שנים טובות האם אנחנו כמדינת בעלת חשש מלחמה קיומי יכולים להרשות להפוך את הצבא שלנו לצבא מקצועי? הובלת הצבא לשינוי תפיסתי שרק מי שמוכן להקריב נפשו יתגייס.אף, שהדבר יבטל את האבטלה הסמויה שיש כיום בצבא וישמור על החומר האנושי הקיים.

 

מצאנו פתרון?

לסיכום, עריקות או חירות היא איננה השאלה הנכונה, הדיון לא צריך לעסוק בפתרונות גדולים שיתפרסו לאורך שנים, כדוגמת החלפת הצבא לצבא מקצועי. במדינה כמו שלנו שנושא הביטחון מקבל משקל כבד צריך להבין כי קיים צורך באנשים ולא צריך לבטל את שירות המילואים. יחד עם זאת לזמן את המילואימניקים בצורה יעילה ומשמעותית עבור הצבא ועבורם. בכך, יחושו כי יש משמעות לנוכחותם בבסיס.

 

העולם כפר גלובלי

העולם השתנה והפך לכפר גלובלי. יש לכך השלכות גם על הצבא. בכך, שהוא מתקדם בהתאם לתהליכי החיים – משימות שונות משתנות בהלימה למציאות, תפקידים שלא לצורך נמחקים ויחד עם זאת ישנם דברים שלא משתנים. הסברה אומרת שהשימוש בכוח האדם גם הוא צריך להשתנות. אנשי המילואים צריכים למלא את חובתם ולהתייצב לצווים. אולם הצבא כגוף גדול אשר מכיל בתוכו מספר גדול של כוח אדם, צריך ללמוד להתנהל נכון עם כוח האדם שיש לו ולקרב אליו את אנשי המילואים.על מנת שלא יחושו זלזול וחוסר רצון להגיע .כאשר יזומנו, יבואו עם מוטיבציה לעשייה.