סירוב גיוס לחרדים

הסטוריית הנתק בין החרדים לצבא

קום המדינה

מראשית קום המדינה, האוכלוסייה החרדית בארץ היוותה ציבור גדול ומשפיע, שיחסה אל הציונות ומוסדות המדינה היה חשדני ומורכב. גם כיום, רוב מוחלט של סיעות החרדים לא מכיר במדינה כמדינת היהודים וכהתגשמות חזון קיבוץ הגלויות התנכ"י.

אחד הנושאים הבוערים ביותר, עליו קמו ונפלו ממשלות במהלך שנותיה של מדינתנו, והנמצא במוקד הקרע בין הציבור החרדי לציבורים האחרים במדינה הוא שאלת גיוס הצעירים, בני הישיבות החרדים לצה"ל. כבר בקום המדינה, ראש הממשלה דאז, דוד בן גוריון, הגיע לסיכום עם הנהגת הציבור החרדי, על מכסת פטורים מסוימת שתוענק מדי שנה ל"עילויים" (בחורי ישיבות מצטיינים), מתוך כבוד לתרומתם למורשת היהודית.

 

המצב כיום

עם השנים התערפלו הגבולות, ובדרך קבע רוב מוחלט של הבחורים החרדים, מוצא אמתלות שונות לפטור מגיוס, או לחלופין לא מגיע ללשכת הגיוס ומתחמק בשיטתיות מצווי הגיוס הנשלחים אליו. למדינה כיום, אין את היכולת להפעיל אמצעי ענישה ובקרה בקנה מידה גדול כל כך ולהקים תשתיות גיוס שיהלמו את היקף הבחורים המשתמטים. כתוצאה מכך, נוצר כעס ותחושת התמרמרות חריפה ברחוב הישראלי כלפי הציבור החרדי, והקרע בין הציבורים השונים רק גדל וגדל.

ננסה לפרט את הסיבות להשתמטות החברה החרדית מגיוס החובה, ואף נסקור את הפתרונות הקיימים ותוכניות עליהם עובד הצבא על מנת לשלב אט אט את ציבור זה בכור ההיתוך הישראלי, צבא ההגנה לישראל.

 

הסיבות לסרבנות

הפחד מ"התחלונות"

ישנן שתי סיבות מרכזיות לסרבנות הגיוס של החרדים. הראשונה, היא הפחד המצמית מ"התחלנות" הצעירים החרדים כתוצאה מהחשיפה לעולם החיצוני. החברה החרדית ברובה, חיה בקהילות סגורות, שמנסות בצורות שונות לבדל את עצמן מהשפעת החברה החיצונית, מתוך מטרה לשמור על תמימות וטהרת צעירי החברה. החברה החרדית מאמינה, שרק בצורה הזו, צעיריה ישמרו באדיקות על המסורת, ולא יושפעו על ידי גורמים זרים.

צה"ל, בנוי רובו ככולו על שירות משותף, של בנים ובנות, חילונים ודתיים, ללא חלוקה אתנית או דתית, מתוך מטרה ליצור "כור היתוך", שילכד ויבנה את החברה הישראלית. כתוצאה מכך, שליחת הבחורים החרדים לצבא בעיני רבים ממנהיגי העדה החרדית, כמוה כשליחתם אל "כבשן האש" ממש, והם פועלים בכל מחיר על מנת להרתיע את הצעירים משירות בצבא ומנהלים הפגנות ענק וכנסים נגד המתגייסים לצבא מקרב החברה החרדית. במקרי קיצון, הם אף מנדים משפחות שיצאו מתוכם מתגייסים, ובכך דואגים לשמר את המרחק והפחד מהצבא "החילוני" ו"המרושע" כלשונם.

 

כח האמונה

הסיבה השנייה להתרחקותם של החרדים מהשירות הצבאי, היא האמונה התמימה בכוח לימוד התורה ובעזרה הסגולית שלימוד התורה שלהם יוצר. החרדים מאמינים בכל ליבם, שההתמקדות בלימוד התורה, היא זאת שעוזרת לעם היהודי לעמוד מול אויביו..

התודעה החרדית מחלקת אפוא, בין הספר לחרב. על פי השקפתם, החילונים, שמרכז הכובד שלהם הוא בעולם החומרי והגשמי, הם אלו שצריכים להילחם, לאחוז את הרובה ולצאת למערכה, בעוד שהבחורים החרדים בישיבות, באמצעות לימוד התורה העמוק, יוסיפו להם כוח ובסופו של דבר יגנו על הכוחות הלוחמים ויובילו לניצחון. סיבות מרכזיות אלו, גורמות לציבור החרדי לתופעת הסרבנות הרחבה כל כך מקום המדינה ועד היום.

 

הנסיונות לשילוב

שילוב ביחידות הקרביות

עם השנים, ניסה צה"ל באמצעים שונים להרחיב את מעגל המתגייסים החרדים. ביחידות הקרביות: גבעתי, כפיר וצנחנים  הוקמו גדודים יעודיים, שכל מטרתם היא ליצור סביבה נוחה ומאפשרת לניהול אורח חיים חרדי מלא ותקין.

ביחידות אלו משרתים גברים בלבד, כולל מעטפת הרפואה, הת"ש והשלישות, מתוך כבוד לאורח חייהם של הלוחמים החרדיים. בנוסף, ישנו רב הדואג באופן קבוע לכל הצרכים של הבחורים החרדיים, החל מכשרות מתאימה למטבחים הגדודיים, וכלה בשיעורי תורה לחיזוק המורל של המתגייסים החרדים. התוכנית מורצת כעת בהצלחה, ומספר המתגייסים החרדים עולה משנה לשנה.

 

שילוב ביחידות העורפיות

במקביל, ביחידות העורפיות, צה"ל מייעד  תוכניות שונות עבור המתגייסים החרדים. לאחר בחינה מדוקדקת, הגיעו ראשי המערכת הצהלית למסקנה כי לבחורים החרדים מגוון כישרונות, שפותחו בעקבות הישיבה הממושכת בישיבה והעיסוק השכלתני המתמיד.

כתוצאה מכך, צה"ל פתח מסלולים יעודים המשלבים בהצלחה מתגייסים חרדים ביחידות הסייבר והמודיעין. ביחידות אלו, הם עוברים הכשרה ייעודית, לרוב על ידי מפקדים ומעבירים דתיים או חרדים, ומשתלבים בחוד החנית של היחידות המובילות. עם הכלים שרכשו, הם יוצאים לשוק העבודה ומצאים בקלות רבה מקורות הכנסה, ובכך סוללים את הדרך למתגייסים רבים אחריהם. במבט כולל, ניתן אכן לראות מגמה רחבה של שיפור ביחס החרדים למערכת הצבאית.

 

 

תוכניות עתידיות

כעת, ראשי מערכות הגיוס הצהלית מתכננים להרחיב את היקף גיוס הצעירים החרדיים בצורות שונות. הדרך הראשונה היא, על ידי הסברה. מערכת ההסברה הצהלית, מנסה על ידי סרטונים הנעשים על משרתי עבר מהציבור החרדי, ועל ידי שיח פתוח ושקוף עם מנהיגי קהילות חרדיות מתונות, לרכך מעט את עמדת הציבור החרדי ביחס לגיוס לצה"ל.

בנוסף, בחורים חרדיים רבים, נמצאים בעולם הישיבות אך לא ממש לומדים בו, עקב קשיים שונים, כגון קשיי ריכוז, קשיים כלכליים ועוד. כתוצאה מכך הם מדרדרים מהר מאוד לחיי רחוב, וצורכים סמים ואלכוהול. על ידי שיח פתוח עם האחראים על צעירים אלו, ומתן פתרון הולם לבעיותיהם, מנסה צה"ל להרחיב את שורותיו ולהצטייר בעיניי המנהיגים החרדיים כגוף שיכול לסייע לבעיות החברה החרדית ולא להיפך.

נקווה אפוא, כי התהליך אותו אנו רואים שנים האחרונות, ילך ויתרחב, והחברה החרדית תכיר בתרומה הגדולה אותה הם יכולים להעניק למדינה בה הם חיים, ללא חשש לפגיעה באורח חייהם. בנוסף, נייחל כי הקרע והניכור בין החברה הכללית לציבור החרדי ילכו ויתאחו עד לאחדות השלימה אליה יחל עמנו במשך שנות גלותו.